כאשר יש צורך להגביל את הספיקה באמצעות שיטות הידראוליות (בניגוד לשיטות אלקטרוניות), הספיקה אינה נמדדת ומדוגמת באופן רציף (רק במהלך הכיול). לכן, נווטים מתוכננים לחוש באופן הידראולי את הפרש הלחצים או את הכוח/המהירות הקשורים לשינויי הספיקה.
ברוב המקרים, לחץ המורד משתנה עקב שימוש בשיטות השקיה שונות, שינויי ביקוש, משמרות השקיה לא שוות, ועוד. במקרים אלו, יש לתכנן נווטים למדידה רציפה של הפרש הלחצים או כוח/מהירות באמצעות אוריפיס קצה מעלה כגלאי ספיקה ונווט הפרש לחצים החשים באופן רציף את הספיקה בפערי ΔP (מחובר באמצעות שני צינורות חישה). נווטים כגון נווט לשונית (PC70) חשים באופן רציף את הספיקה בערכי ΔF (הנוצרים על ידי ΔV) בין חזית הלשונית לבין צידה האחורי.
במקרים מיוחדים, לחץ המורד הוא קבוע, לדוגמה, ביישומי מילוי מאגר שבהם גובה המים במאגר הוא למעשה לחץ המורד. במקרים אלו ניתן להשתמש בשיטה של "מקטין לחץ לאוריפיס" משום שלחץ המורד הקבוע (לאחר האוריפיס) מאפשר לנו לחוש ולבקר את לחץ המעלה של האוריפיס באמצעות נווט מקטין לחץ סטנדרטי ואוריפיס במורד.
מגופי בקרת ספיקה ביישומי קוונוע מחוגי
מגופי בקרת ספיקה שומרים על ספיקה מרבית קבועה ומוגדרת מראש ללא תלות בשינויים בביקוש או בלחץ המערכת. מעוניינים ללמוד עוד על בקרת ספיקה להשקיה?